דלילה חתואל

נערה מלאה, ציצים ענקיים , שיער זהב מתולתל ושרירים של סייפת.
אני אלופת ישראל בסייף וקוראים לי דלילה חתואל, חברים שלי קוראים לי דלילי.
ההתרגשות בשיאה – היום הראשון בחטיבת הביניים.
אני מתאמנת עם אבא שלי המאמן הקשוח כל בוקר, כבר מאז כיתה ה׳ ביסודי. לא כולל אימון ערב וריצות סוערות עם אלאניס מוריסט בים.
השקעתי ה-כל כי לאבא ולי היה חלום להמשיך את המסורת המשפחתית, לייצג את ישראל ואת משפחת חתואל באולימפיאדה ולהיות אלופה אולימפית, בדיוק כמו נדיה קומנצ׳י גיבורת ילדותי.
חני החברה הכי טובה מקבלת את פני בכניסה לחטיבה אחרי האימון עם אבא ואנחנו נרגשות להיות בוגרות בחטיבת הביניים..
והבוקר כל כך יפה..השמש זורחת ואפילו חני ואני לבושות זהה..
חחחחח חני יחשבו שאנחנו תאומות אני אומרת בקול חושש.
נשבעת לך שלא ידעתי שתלבשי לבן דלילי, היא מתגוננת. ברור חנוש אני צוחקת..

דליללללללההה…
דללללללללליללללה. ( במלעל)
קוראים בשמי ?? אני מחדדת אוזניים. אבל מי מכיר אותי אני תוהה לעצמי.

בואי בואי יא גבר!
קוראים לי? אני מתרגמת מחשבות לקול רועד. לא נראה לי חני עונה.
גבר! דללללילה ( במלעל)
אני מסתובבת לקול הקורא.
רוצי אלינו בריצת ספרינט. איזה גבר יאללה הוא צועק.
שתינו שומעות טוב מאוד עכשיו. מישהו על הברזלים ברחבת בית הספר, כלומר החטיבה.
חני מביטה בי ברחמנות, אל תתייחסי הוא מטומטם.
רק שלא ישמעו אותו וידבק לי הכינוי הזה אני חושבת בליבי ומבוישת מחני.
למה גבר??? אני שוב תוהה
שששש.. למה אתה צועק? אני עונה בחיוך שקר ומתקדמת לעברו.
רק שלא ישמעו שישמעו אותו, זה הסוף שלי. הלך עליי!
פאדיחה!!! מי יאהב אותי גבר בחטיבה???
הדופק מתגבר ככל שאני מחליטה להתקדם לברזלים המאיימים .

אז גייסתי את ההליכה הכי נשית ולא ספורטיבית שלי לברזלים להציל את חיי החברתיים העתידיים.
הדופק מתגבר ואני פוסעת כמו חתולה על גג פח לוהט.

נער תכול עיניים ויפה תואר מקבל את פני בחיוך, ספק גיחוך.
לצידו עוד שתי נערות עם שיער מגוהץ כתרנגול מרוט ומסטיק בפה איתו ביצעו אקרובטיקת בלונים במיומנות רבה.
מה הבעייה שלך?!! אני משחקת אותה לא מפחדת ונעמדת עם ידיים על המותניים כאילו מוכנה לדו קרב.
פיצוץ בלון של המסטיק ברקע מסיט אותי למבטי הליגלוג של הפרחות מהקרקס. תגידי דלללילה(במלעל)
ברצינות עכשיו, הוא מגחך, למה יש לך שרירים ברגליים כמו של מראדונה?
הוא מעיף מבט מבסוט לאישור הבדיחה על הברזלים.
צוחקות הפרחות ,עם הבלון. תחנקו מבזוקה סיננתי.
מה אמרת גבר? הוא שואל וממשיך להכאיב.
אמרתי שקודם תסתכל על עצמך אני נעמדת מולו באומץ שקרי.
עכשיו מגיעים עוד בנים ובנות.. אוף אני חוששת שגם הם יחשבו כמוהו.
אז אני מחפשת את הנקודה הכי חלשה אצלו ודוקרת כמו סייפת:
שמנמוך! תסתכל על עצמך.
חחחחחח הבזוקות נקרעות מצחוק מתגלגל..שלא יבלעו את הבזוקה או שכן, אני משתעשעת במחשבה.
שמנמוך נמחק לך החיוך? אני ממשיכה לנוקאאוט כדי שיחדל.

מזההההה?מזה? מזהההההה? הוא מגביר ונשמע מאיים… איך קראת לי ?
שמנמוך! אני עונה בביטחון. זה שמן ונמוך!
חבוב, אתה בגובה שלי ואני כולה מטר ושייבה.שמנמוך! אני מציקה בחיוך הישרדותי שיקרי.
פחחחחחחח , חחחחחחח, הבזוקות שמעולפות, איך הן צוחקות עם הג׳ינס הצמוד הזה אני חושבת.
עכשיו כל הברזלים צוחקים. מתפקעים. הכניסה לך הא? שני בנים לועגים לו ונעמדים לצידי בלי שידעו שהם מצילים אותי.
מה מצחיק הוא מגחך שוב… תקשיבי רגע הוא ממשיך..
הצלצול הגואל. תודה לאל.
מקווה שהבין לא להתעסק איתי השמנמוך.
אני חוששת בדרך לכיתה החדשה.

בוקר חדש, אימון נוסף ותלתלים מזהב וליבי פועם במהירות גדולה. חני שוב מחכה לי בכניסה לחטיבה.
אולי מישהו שמע את השמנמוך ויקרא לי גבר. אני מעלה לעצמי את הדופק במחשבות שליליות. אבל אני לא גבר!
אני רק ספורטאית!

דליללללללה (במלעל) אני שומעת את הצליל הזה שוב והלב יורד לי לתחתונים
בואי בואי יא גבר אחת! צועק השמנמוך מהברזלים הקרים וקולו מהדהד ברחבי בית הספר.

תהיי חזקה אני מדברת לעצמי. אל תפגעי. מה הוא מבין בחלומות גדולים? באולימפיאדה?
כך אבא אמר לי אתמול כשניסיתי להבריז מאימון.

לא הספיק לך אתמול?! אני תוקפת כמו ומתקרבת בהליכת חתולה – סייפת..
הוא צוחק כאילו סיפרתי בדיחה.
אני צוחקת איתו בשקר. תגידי גבר, מאיפה קנית את הנעליים האלו ? צוחק.
אני מביטה בנעליי. אוי לא! אלוהים איזו פאדיחה. אני עם נעלי הסיוף מהאימון. שכחתי להחליף! והן מכוערות ונוראיות. אבוי לי.
אלו נעליי סיוף שמנמוכי אני עונה במהירות ואומץ מדומה, אני אחרי אימון סייף ולא משועממת כמוך על הברזלים. אני אלופת ישראל בסייף!!

סייף? חחחחחח הוא צוחק בקול תיאטרלי מוגזם. סייף?!! מי שמע על זה? חרבות זה לגברים! אז עובדה- את גבר חחחחח הוא מלגלג..
! בואי באמשל׳ך נשווה שרירים ברגליים הוא ממשיך להכאיב.
הדמעות חונקות את גרוני ואני נלחמת לא להסגיר את קולי, שלא יחשוב לרגע שהוא פוגע בי. שאני נחלשת.

שמנמוכי, סייף זה ענף אולימפי
אבל לא תלמד את זה מהברזלים וגם לא מהפלאפל שאתה מוכר.
חחחחחחח הברזלים מתפקעים. ואני צוחקת איתם בשקר. הצלצול הגואל. זה נגמר תודה לאל. אני בורחת מהר מהברזלים והדמעות זולגות ללא שליטה. מרגישה שונה ולמה למה אני לא ילדה רגילה כמו כולם? חבל שלא נולדתי חני.. או שירן חברתי השנייה.
אוףףףף אני זועמת כל כך בליבי, הדמעות משתלטות..
הכל בגלל נעלי הסיוף המרופטות ששכחתי להחליף ואני שונאת את הגוף ואת הסייף המטופש שאף אחד לא מבין.
ואולי אני באמת קצת גבר אני מבחינה ברגלי השריריות .. שונאת את הברזלים, את השרירים ואת הסייף.
מאז ניסיתי להתעלם משמנמוך מהשכבה מעליי, שתמיד חיפש אותי כאילו הייתי שק החבטות שלו. ״דלילללללה יא גבר״, היה קורא בקול בכל פעם שראה אותי בזווית עיניו הכחולות.
גם בפעם ההיא שהנער שאהבתי ישב בברזלים לצידו.
בואי מרדונה, הוא לעג. איזה גבר הוא צוחק ומעיף מבט לאהוב שלי.
בטוח ירד לו ממני .. הוא בטח גם יחשוב שאני גבר.חשבתי לעצמי .
הצלצול הגואל… פייייי זה היה קרוב.
ואני רק רציתי להיות הספורטאית הראשונה שתביא מדלייה אולימפית לישראל.
לא רציתי שיקראו לי גבר. אבל בכל זמן שהייתי חוששת בהפסקה , דיברתי לעצמי וחיזקתי את האמונה. אני עוד אהיה באולימפיאדה והוא יצטער על הכל. אני אהיה ספורטאית גדולה
ומה הוא מבין בחלומות גדולים?

מה אנחנו מבינים בחלומות גדולים?

 

 


דילוג לתוכן