דלילה חתואל

אודותיי

נעים מאוד, אני דלילה. המשפחה והחברים קוראים לי דלילי. גם אתם יכולים לקרוא לי ככה.

רוצה לשמוע עוד פרטים?הרשמו עכשיו

דלילה חתואל – הסיפור שלי

נעים מאוד, אני דלילה. המשפחה והחברים קוראים לי דלילי. גם אתם יכולים לקרוא לי ככה.
תרשו לי להחזיר אתכם אחורה בזמן. לפני 15 שנה. אני נערה, חצי אישה, בת 23.
הייתה לי תכנית מדויק

ת מה הולך לקרות ומתי, סדר יום קבוע ולוח זמנים של שנה מראש. ידעתי לאן אני רוצה להגיע ואיך. הכל הלך לי כמו שעון שוויצרי, העבודה הקשה השתלמה
ו-3 שלוש שנים אחר כך פר

צתי בסדרת הישגים בקריירה הספורטיבית שלי בדיוק בזמן הנכון לקראת הגשמת חלום חיי, להשתתף באולימפיאדה.

זכיתי במדליות עולמיות, דורגתי בשמינייה הטובה בעולם והנה עוד שנייה אני נוגעת בשחקים, המדליה האולימפית שחלמתי עליה מאז ילדותי.
ההערכה העצמית שלי הייתה כל כך גבוהה שהייתי בטוחה שאני הולכת לזכות במדליה ואחריה אף אחד לא ירשה לעצמו לא לדעת מי אני.
התוכנית שאני רוצה להנחות בטלוויזיה בטוח תגיע, הקמפיינים יזרמו, הכסף סוף סוף
לא יהיה עניין, אטעם את טעם התהילה ופשוט אנוח על זרי דפנה אחרי שנים רבות של עבודה כל כך קשה.
זהו, העתיד שלי ושל משפחתי מובטח ואני אחיה לנצח בספרי ההיסטוריה.

ואז כמו בסרטים, שישה שבועות לפני אולימפיאדת בייג'ין – פסגת שאיפותיי – קורה אסון. אני נפצעת קשה מאוד בתחרות האחרונה לפני האולימפיאדה וכל הקלפים שלי נטרפים.

.Game over

משחק חדש מתחיל.

ובמשחק הזה אני מאבדת כל היכרות עם עצמי, אני אבודה ונאנקת מכאבים.
עכשיו אני לומדת להכיר כל בוקר מישהי שאני לא מכירה מול המראה. ייקח לי הרבה זמן
לבנות את הדימוי שלי בחזרה, כי כל כולו היה תלוי במדליה שלא עשיתי. ועכשיו בלי מדליה אין לי כלום, כל התכנונים לפח! אני אפס מאופס..

מה אני עושה עכשיו? מי אני בכלל אם לא האלופה, דלילי הסייפת?
עכשיו אני מתמודדת עם מישהי פצועה, אשכרה צולעת פיזית, סובלת מחרדות ובוכה בלילות.
הכל נלקח ממני ברגע אחד. למה אלוהים? לא הפסקתי לשאול..

הרגשתם פעם שההצלחה של חייכם חומקת לכם מבין האצבעות?
חוויתי על בשרי את המקום הנמוך הזה שכולם מספרים עליו ואומרים "מפה אין לאן לרדת".
אז תאמינו לי – יש לאן לרדת כל הזמן, התהום עמוקה וחשוכה.
עליתי במשקל, הייתי בדיכאון, מובסת וחסרת אונים.
התפרקתי לרסיסים ולא פעם נראה היה לי שאיבדתי את עצמי.

אבל אז, בשיא השפל נזכרתי שאחרי הכל אני לוחמת ואני לא הולכת לוותר על החיים שלי.
החלטתי למצוא את הכוחות החדשים בתוכי, להרים את הראש.
הרגשתי שיש בתוכי עוד חלקי אישיות שעוד לא התפתחו וזאת ההזדמנות שלי לגלות את עצמי. להמציא את עצמי מחדש.

כעבור 10 שנים..
אני לא גיבורה. אני אישה שעמדה בפני משבר וניתבה אותו לצמיחה. התחתנתי, נכנסתי להריון ועליתי 30 קילו. אבל כמי שתמיד התייחסה לחלומות שלה ברצינות – הצלחתי גם לרזות מעל 30 ק"ג.

הסתבר לי שההשמנה המוגזמת בהריונות היא תופעה משפחתית שלא פסחה גם על אחותי מעיין. החלטנו "להפוך את הדפקט לאפקט" והקמנו יחד קבוצות להרזיה ב"שיטת חטואל".
בזכות הניסיון הרב שצברנו בהורדות המשקל והיכולות המנטליות והפיזיות שפיתחתי לאורך הקריירה – כבר עשרות מאומנות ומאומנים רכשו ידע, השילו ממשקלם וחלקם אף פרצו דרך בחייהם האישיים.

בעשר אצבעות בניתי הרצאה – לקום ולנצח! שבה אני משתפת את הסיפור שלי בלי מסכה: איך בשלוש מערכות חשובות בחיי – כילדה, כנערה וכאישה – התמודדתי עם קשיים רבים ופציעה שהולידה משבר שלאחריו הצלחתי להמציא את עצמי מחדש.
הסיפור שלי היא הזמנה למשתתפים לבדוק עם עצמם האם הם נמצאים במקום הרצוי להם, לאן הם שואפים להגיע ואיך להשיג את החלומות למרות המכשולים שבדרך.

פיתחתי סדנה לארגונים – צריך סיף בחיים שמאפשרת למשתתפים, בעזרת תרגול אמיתי בקרב סיף, לגלות את היכולות העוצמתיות שלהם ולקבל כלים מעשיים להשגת מטרות בכל תחום בחיים.

איך הכל התחיל
גדלתי כנצר לשושלת של סייפים אלופים. אבא שלי, חיים חתואל, ראש השבט והמשוגע
על סייף הקים מועדון סיף בפריפריה. ענף ספורט הכי אליטיסטי ואצילי ודווקא בעיר עכו.
הוא לקח את כל תשעת אחיו ואחיותיו (טפו, טפו, טפו) כדי להרחיק אותם מהרחוב,
ושניים מהם הפכו לספורטאי אגדה, בעלי הישגים עולמיים מדהימים – לידיה ויצחק.

ילדה בת 12 שרואה את המשפחה שלה באולימפיאדה זה לא משהו שחווים כל יום. התמלאתי גאווה. וכך כאשר נכנסתי לאולם הסיוף התמלאתי בתעצומות נפש ורציתי לעשות היסטוריה. עם ההשראה הזו חייתי, התאמנתי, נשברתי, התייאשתי, הפסדתי, שוב הפסדתי נפלתי קמתי, נלחמתי וניצחתי!

ניצחתי ועוד איך.

בית הספר הכי טוב לחיים
דלילי הקטנה, מעיר קטנה, בארץ קטנה ניצחה את הטובות ביותר בעולם.
ולא, זה ממש לא היה במקרה. הסיבה היא שאומנתי על ידי הטובים ביותר.
זכיתי בשלוש מדליות בגביעי העולם, דורגתי במקום 8 בעולם וייצגתי את ישראל באולימפיאדת בייג'ין. הגשמתי חלומות!
אבל יחד עם זאת, חוויתי על בשרי קשיים ומכשולים רבים ופציעה אחת קשה שכמעט ומוטטה אותי לחלוטין.

עם השנים והניסיון עם מאמני על פיתחתי מומחיות רב איך לקום ממשברים ולהתנהל לאט לאט בכוחות נפשיים ומנטליים עצומים. להשתמש בכלים וביכולות שצברתי במשך 30 שנה של ספורטאית הישגית ולהילחם על המטרות שלי על מסלול הסיף ומחוצה לו.

וכשהרגשתי חוסר צדק שנוגד את הערכים שלי, לא יכולתי לשבת בצד ובחרתי להיאבק. המאבק הראשון היה בעקבות קאמבק מפואר אחרי הפציעה הקשה ולידת ביתי הבכורה – עתליה. השגתי את הקריטריון לאולימפיאדת ריו 2016 כנגד כל הסיכויים, וללא תקציב.
רק בעזרת אמונה של המאמן – אבא שלי – ורוח הלחימה שלי.
פתחתי קמפיין לגיוס המונים שהסתיים בהצלחה ובאמצעות הכסף שגייסתי פניתי לבין דין עליון לבוררות.
בואו נזכר רגע – לינק סרטונים חדשות, לינק קמפיין

מאבק נוסף התרחש שלושה חודשים בלבד אחרי לידת בני – דן מורי. הגשתי עתירה לבית המשפט המחוזי על רקע אפליה בהריון ובחופשת לידה בענף הסיף.
מאבק שהוכתר בהצלחה גדולה עם פסיקה פורצת דרך של השופט רחמים כהן: "לספורטאיות צרכים שונים מאלה של ספורטאים ויש להכיר בהם כתנאי לשיווין ולשיפור הישגיהן". פסיקה מתקדמת שכיום מלמדים באקדמיה.
יצאתי למאבק עבור אותן נשים ונערות ספורטאיות ועבור ביתי בת ה-5 שתדענה שלהקים משפחה לא אמור לעצור את הקריירה שלהן. וחשוב ואפשר וצודק לשלב בין השניים.

אני יודעת שלכל אחד ואחת מכם יש את ה"חרב" ודרכי הפעולה הנכונים והמתאימים לכם להשיג את המטרות שלכם בחיים.
החרב שתזכיר לכם את האני האמיתי שלכם. את השאיפות והאמונה שבעזרתה אתם הופכים את הקושי המאיים לאתגר,רוכשים ידע הישגי ולא מוותרים לרגע כאילו זה הקרב האחרון שלכם.

לא משנה אם ניפגש בהרצאה לקום ולנצח או בסדנה צריך סיף בחיים או שתצטרפו לאימון
ההישגי להרזיה – אני בטוחה שאצליח להפיח בכם את רוח הלחימה והמוטיבציה
לממש את הכוח המתפרץ שטמון בכם, להגיע למטרה ולהיות מרוצים מחייכם.

אבל כדי לחולל מהפך צריך לעבוד נכון. וכאן כבר מגיע הצעד הראשון.
צרו איתי קשר ונבדוק יחד מה מתאים לכם.

שלכם,
דלילי


דילוג לתוכן